<h1>שרשים לרד"ק — שורש מלח</h1>
<h2>דף ו:</h2>
"קח לך סמים" [שמות ל' ל"ד]. כלל לכל אלו הסמנין שזוכר, ופורט אחר כן "נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה", פירשו בו סם שקרוי כן, כי איך יהיה כלל הסמים והרי זכר בתחלה "קח לך סמים נטף", אבל רבותינו ז"ל קבלו הלכה למשה מסיני כי אחד עשר סממנים נאמרו למשה בסיני, ופירשו הפסוק כך "קח לך סמים"0— שנים, "נטף ושחלת וחלבנה"0— הרי חמשה, "סמים" כלל עוד כמנין אשר זכר שהם חמשה0— הנה עשרה, "ולבנה זכה"0— הנה אחד עשר. [שרשים לרד"ק — שורש סם]. "נטף ושחלת" [שמות ל' ל"ד]. אמרו שהוא צרי, ונקרא כן על שם שנוטף מעצי הקטף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל [ו' ע"א] "צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף" 'בלסמו' בלע"ז, ויש מפרשים מזה "הנטיפות והשרות" [ישעיה ג' י"ט] כלי שמניחין בו הצרי. [שרשים לרד"ק — שורש נטף]. "ופנג ודבש ושמן וצרי" [יחזקאל כ"ז י"ז] וכו'. "מעט צרי" [בראשית מ"ג י"א], "הצרי אין בגלעד" [ירמיה ח' כ"ב] עלי גלעד וקחי צרי [ירמיה מ"ו י"א] וכו', "וצרי ולט" [בראשית ל"ז כ"ה], והוא נטף שהזכיר הכתוב בסממני הקטרת, וכן בדברי רבותינו ז"ל רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, שרושמין בעץ ויוצא ממנו הצרי, והוא הנקרא 'בלסמו' בלע"ז. [שרשים לרד"ק — שורש צרה]. "נטף ושחלת" [שמות שם]. הוא הסם הנקרא בלשון המשנה צפורן, והוא חלק ומצהיר כצפורן, וכן אמר התרגום 'וטופרא'. [שרשים לרד"ק — שורש שחל]. "ושחלת וחלבנה" [שמות שם]. סם שריחו רע, והוא שרף אילן הנמצא בערי יון, והוא כמו דבש שחור, ובערבי 'מיעה'. [שרשים לרד"ק — שורש חלב]. "תחת אלון ולִבְנֶה" [הושע ד' י"ג], "מקל לִבְנֶה" [בראשית ל' ל"ו], הוא עץ שגזרתו לבן, וכתב רבי יונה כי הוא הנקרא בערבי 'לובני'. "לבנה זכה" [שמות ל' ל"ד] ידוע, ופירוש "עם כל עצי לבונה" [שה"ש ד' י"ד], העצים היוצאת מהם הלבונה, כי הלבונה הוא שרף עץ. [שרשים לרד"ק — שורש לבן]. "בד בבד" [שמות ל' ל"ד] אחד באחד, כלומר שיהיו שחוקים כל אחד לבדו, ויש מפרשים משקל במשקל, וכן תרגם אנקלוס, רוצה לומר שישקול כל אחד ואחד לבדו מפני ההכרע, או שיהיה משקל זה כמשקל זה, כי היה בהם שהיה משקלם שוה והם המפורשים בתורה "נטף ושחלת וחלבנה ולבנה", וכן אמרו רבותינו ז"ל הצרי והצפורן לבונה וחלבנה משקל שבעים שבעים מנה. [שרשים לרד"ק — שורש בדד]. "מר דרור" [שמות ל' כ"ג], "בשמן המר" [אסתר ב' י"ב], כתב החכם רבי אברהם אבן עזרא יש שפירשוהו 'מושקו', ואם היה מור 'משקו' לא היה אומר "אריתי מורי" [שה"ש ה' א'], כי המושקו אינו צמח שֶיֵאַרֵה, והוא פירש אותו בֹשֶם ממיני הצמחים שיתלקט. ורבינו האי ז"ל פירש שהוא שרף עץ שיש לו ריח טוב הנקרא בערבי 'לובני אלרהבאן', ולזה הפירוש יתכן לומר "אריתי מורי". ובמדרש חזית [מד"ר שה"ש עה"פ "צרור המור"] מה המור הזה ראש לכל הבשמים אף אברהם אבינו ראש לכל הצדיקים, מה המור הזה כל מי שלוקט אותו ידיו מתמררות כך היה אברהם אבינו ממרר עצמו, מה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור כך אברהם אבינו לא הודיע מעשיו הטובים אלא בכבשן האש. [שרשים לרד"ק — שורש מור]. "מר ואהלות קציעות" [תהלים מ"ה ט'], תרגום "קדה"0— 'קציעתא' [שמות ל' כ"ג], וכבר כתבנו שהוא הקשט, וכן פירש הגאון רבי סעדיה. אבל בפיטום הקטרת זכרו אותו בשני מינים, שאמרו "מר וקציעה שיבולת נרד וכרכום0— משקל ששה עשר של ששה עשר מנה, הקשט0— שנים עשר, וקילופה0— שלושה". ומר רב חפץ פירש שהקשט הוא שקורין לו בערבי 'קוסט' ופירש קציעה 'ענבר'. [שרשים לרד"ק — שורש קצע]. "וקדה חמש מאות" [שמות ל' כ"ד] תרגום אנקלוס 'וקציעתא', וכן נזכרה בדברי רבותינו ז"ל בפיטום הקטרת מר וקציעה, וכן נקראת בלשון ערבי ובלשון יון0— 'קציעה', ועוד נכתבנו בשרשו, ורבינו סעדיה כתב כי הוא הקושט. [שרשים לרד"ק — שורש קדד]. "נֵרְד וכרכם" [שה"ש ד' י"ד] בְצֵרֵי הנון, "נִרְדִי נתן ריחו" [שם א' י"ב] בחירק הנון, והקבוץ "כפרים עם נרדים" [שם ד' י"ג], וכתב רבי יונה כי נאמר בו כי הוא הורד, ויש אומרים כי הוא ה'מושקו'. ורבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש כי הוא בושם דומה לכרכום. [שרשים לרד"ק — שורש נרד]. "נרד וכרכם" [שה"ש ד' י"ד] הוא שקורין לו בערבי 'זעפראן' וידוע הוא. [שרשים לרד"ק — שורש כרכם בן ארבע אותיות]. ...וכן הבושם שהוא בדמות קנה הנקרא בלע"ז 'קנילה', "וקנה בשם" [שמות ל' כ"ג], "לא קנית לי בכסף קנה" [ישעיה מ"ג כ"ד], "וקנה הטוב מארץ מרחק" [ירמיה ו' כ']. [שרשים לרד"ק — שורש קנה]. "קנה וקנמון" [שה"ש ד' י"ד], "וקנמן בשם מחציתו" [שמות ל' כ"ג], הוא הבושם הנקרא בלע"ז 'לינייו אלואי'. [שרשים לרד"ק — שורש קנם]. "ותרבי לך ברית" [ירמיה ב' כ"ב] וכו', ולפי שהוא מברר הבגד נקרא בורית, ופירש רבי יונה כי הוא עשב שמכבסין בו, ויש מפרשים אותו כי הוא הנקרא בלע"ז 'שבון'. [שרשים לרד"ק — שורש ברר]. "הקטפים מלוח עלי שיח" [איוב ל' ד'] והמלוח הוא מן העשבים הקשים והרעים ולא יצמחו כי אם במקום קשה דומה למלחה. ויש מפרשים שהוא הנקרא בלע"ז 'אורטיגא'. ויש אומרים כי הם צמחים מלוחים בטעמם ויקראו בערבי 'גאסול'. [שרשים לרד"ק — שורש מלח]. "ממלח טהור קדש" [שמות ל' ל"ה], אמר בו התרגום 'מערב', כלומר שיהיו הסמים שחוקים ומעורבים יחד היטב, ופירש רבינו שלמה כי מזה הענין נקראו תופשי המשוטות מלחים, "וייראו המלחים" [יונה א' ה'], "מלחיך וחבליך" [יחזקאל כ"ז כ"ז], לפי שמהפכין את המים במשוטות כשמנהיגין את הספינה כשהן יושבין כאדם המהפך בכף ביצים לערבן במים, וכל דבר שאדם רוצה לערב יפה יפה מהפכו באצבע או בבזך. ואפשר שיהיה פירוש "ממלח" מענין מלח, כי מלח סדומית היה בה כמו שנזכר בפיטום הקטרת "מלח סדומית רובע הקב".
